פתקים דביקים (Sticky Notes)

מהם פתקים דביקים?

פתקים דביקים מאפשרים להצמיד פתקים עם הערות על גביהם על‑גבי תצוגת קובץ (Markdown), כך שאפשר לסמן נקודות חשובות, משימות או תזכורות ישירות במקום הרלוונטי בתוכן.

איך מוסיפים ומנהלים פתקים

פעולה

איך עושים

הערות

הוספת פתק

לחיצה על כפתור הפתקים בתצוגת הקובץ ואז לחיצה בנקודה הרצויה

מומלץ להצמיד לעוגנים יציבים (כותרת/id) כשאפשר, לשמירה לאחר עריכות

עריכת תוכן

קליק על פתק קיים ועריכת השדה

התוכן מוגבל ל‑20,000 תווים; לצבע יש בורר משלו, ראו צבע הפתק

הזזה/מיקום מחדש

גרירה קצרה של הפתק למיקום חדש בתצוגה

אם הפתק מעוגן לעוגן יציב – ההצמדה תישמר, והמיקום החזותי יעדכן

מחיקה

בחירה ב“מחק“ בתפריט הפתק

המחיקה מיידית ובלתי הפיכה

הגודל של פתק חדש. במסך רחב — מחשב, טאבלט, או טלפון שמוחזק לרוחב — פתק חדש נפתח גדול: יש בו מקום נוח לכתיבה, וכל שורת הכפתורים נכנסת בו. היחס בין הרוחב לגובה נשאר כמו בגודל הקודם, הקטן. בטלפון שמוחזק לאורך פתק חדש נשאר בגודל הקודם; שם שורת הכפתורים רחבה מהפתק, והכפתורים שבקצה שלה חתוכים (#3478) — הרחבה של הפתק מהפינה מגלה אותם. פתקים שכבר קיימים לא משתנים, וגם פתק שאין לו גודל שמור נפתח בגודל שהיה לו עד היום.

הפתק שנגעתם בו עולה למעלה. כשפתקים חופפים, הפתק שיצרתם או נגעתם בו אחרון יושב מעל כל השאר: פתק חדש נפתח מעל כולם, ונגיעה בפתק — בתוכן, בכפתור, בבועת שרשור או בתחילת גרירה — מעלה אותו. הנגיעה ממשיכה לעשות את מה שהיא עושה תמיד: לחיצה על התוכן פותחת אותו לעריכה, וגרירה מזיזה את הפתק. הסדר עוד לא נשמר: אחרי טעינה מחדש של העמוד, הסדר שנקבע בנגיעות מתאפס.

עיגון יציב לעומת מיקום קבוע

  • עיגון יציב: אם יש כותרת Markdown id – הפתק נצמד לעוגן וכך נשמר גם לאחר עריכות.

שילוב עם סימניות

פתקים דביקים משלימים את הסימניות:

  • הסימניות מתאימות לניווט מהיר לנקודות חשובות בקובץ.

  • הפתקים מתאימים להוספת טקסט חופשי/הנחיות/תזכורות ויזואליות על התוכן עצמו.

מגבלות, פרטיות ואבטחה

  • מגבלות שימוש: עד 200 פתקים ללוח, ועד 1000 פתקים לכל משתמש — התקרה השנייה חלה על כל הפתקים, גם אלה שעל קבצים. עד לגרסה זו שתיהן היו מתועדות אך נאכפו רק במסלול ה-MCP, וגם שם באופן חלקי; כעת הן נאכפות בשכבת ה-API. בארכיון עד 500 פתקים, בנוסף ל-1000: פתק שעבר לארכיון כבר אינו נספר בתקרה של 1000 (ארכיון). משתמשי אדמין פטורים.

  • אורך פתק: עד 20,000 תווים. מעבר לתקרה השמירה נדחית ומוחזר content_too_long — עד לגרסה זו התוכן נחתך בשקט והתשובה הייתה ”נשמר“. הממשק מציג חיווי אדום עם מספר התווים בפועל כבר בזמן ההקלדה, לפני שמנסים לשמור.

  • מעבר בין מכשירים: פתק שנוצר במסך רחב ונפתח במסך צר — או אחרי סיבוב המכשיר — מוקטן כדי להיכנס בגבול, כך שהכותרת שלו וידית שינוי הגודל נשארות בהישג יד. הגודל שקבעתם נשמר: חזרה למסך הרחב מחזירה את הפתק לגודלו המקורי, וגם עריכה או הזזה שלו במסך הקטן אינן משנות אותו. בלוח מוקטן הרוחב בלבד, כי הלוח נגלל כלפי מטה ופתק גבוה נשאר נגיש.

  • פרטיות: פתקים נשמרים לחשבון המשתמש בלבד, ואינם מוצגים לאחרים כברירת מחדל.

פתק שהשתנה ממקום אחר

פתק יכול להשתנות כשהוא פתוח אצלכם במסך: סוכן שכותב דרך ה-MCP, לשונית אחרת, או מכשיר אחר. המסך מתעדכן לבד, בלי רענון — בלוח, בפתקים על קובץ Markdown, בדפדפן הריפו, בפתק שנפתח מעל עמוד הקבצים ובפתק שנפתח בארכיון.

  • מה מתעדכן. התוכן, השם והצבע של פתק. פתק חדש שנוצר במשטח מופיע בו, ופתק שנמחק, עבר לארכיון או עבר ללוח אחר יורד ממנו. מיקום, גודל ומיזעור אינם מתעדכנים בזמן אמת: הם המצב של המסך שלכם, והחלה שלהם הייתה מזיזה פתקים בזמן שאתם עובדים. רענון של העמוד מביא גם אותם.

  • מתי. הבדיקה רצה כל כמה שניות כשהלשונית גלויה, ומיד כשחוזרים אליה או לחלון — המקרה הנפוץ הוא סוכן שכתב בזמן שהייתם בצ’אט. בלשונית מוסתרת אין בדיקה בכלל. בפתק שנפתח מעל עמוד (הארכיון ועמוד הקבצים) נבדק רק הפתק הפתוח; הכרטיסים שמתחתיו מתעדכנים כשסוגרים אותו.

  • כניסה לעריכה מביאה את הגרסה האחרונה. הכניסה מיידית, והפתק נבדק מול השרת באותו רגע. אם הוא השתנה ועוד לא הקלדתם — התוכן מתחלף והסמן נשאר על אותו טקסט שלחצתם עליו. אם הבדיקה איטית או נכשלת, עורכים את מה שבמסך, והשמירה עדיין לא תדרוס שינוי שלא ראיתם (ראו בהמשך).

  • ביטול אחרי עדכון. תוכן שהגיע מהשרת מתחיל את היסטוריית הביטול מחדש: ↶ אינו מחזיר את הגרסה שלפני העדכון — אחרת לחיצה אחת הייתה מחזירה את הטקסט הישן ושומרת אותו מעל השינוי.

פתק שאתם עורכים לא מוחלף מתחת לידיים. כשהוא משתנה ממקום אחר בזמן שאתם בעריכה, או אחרי ששיניתם בו משהו שעוד לא נשמר, מופיעה בתוכו, מתחת לכותרת, ההתראה ”יש עדכון חדש לפתק“, עם שתי אפשרויות:

  • ”עדכן“ — הגרסה מהשרת נכנסת. אם שיניתם משהו, ההתראה אומרת שהוא יוחלף. טקסט ששיניתם ↶ מחזיר בלחיצה אחת; שם ששיניתם — לא, וההתראה אומרת את זה.

  • ”התעלם“ — הגרסה שבמסך מנצחת: מה ששיניתם, ומה שתקלידו, נשמר מעל העדכון. רק על העדכון שבהתראה — עדכון חדש יותר מעלה התראה חדשה.

כל עוד ההתראה פתוחה, שום דבר מהפתק לא נשמר — כדי לא לכתוב מעל העדכון לפני שבחרתם. יציאה מעריכה בלי ששיניתם כלום טוענת את העדכון לבד. וסגירת הלשונית כשיש שינוי שמחכה להחלטה — או שינוי שהקלדתם בזמן ששמירה קודמת עוד בדרך — מבקשת אישור, כי השינוי עוד לא נשמר. וגם בלי אישור, מה שהקלדתם לא הולך לאיבוד: כל עוד הבחירה ממתינה, הטקסט שלכם נשמר בדפדפן (בטאבלט הדפדפן בדרך כלל לא שואל בסגירת לשונית), ובפתיחה הבאה של העמוד הפתק מוצג עם הטקסט שלכם. ההתראה מוצגת שוב אם הפתק בשרת עדיין שונה ממה שהטקסט שלכם נשען עליו; אם השרת כבר מחזיק בדיוק את הטקסט שלכם, אין על מה להחליט, והפתק פשוט מוצג. אחרי שבחרתם, הטיוטה נמחקת. שני סייגים: הטיוטה נשמרת רק כשאחסון הדפדפן זמין — במצב שבו האתר חסום מלשמור נתונים, או כשהאחסון מלא, היא לא נשמרת; וטיוטה שמחכה יותר משבוע נזרקת.

פתק עם החלטה פתוחה, או עם שינוי שעוד לא נשמר, לא יורד מהמסך. סגירה של פתק שנפתח בארכיון או בעמוד הקבצים, העברה לארכיון והסרה מעמוד הקבצים לא מתבצעות, ומופיעה הודעה שאומרת למה: בחרו קודם ”עדכן“ או ”התעלם“, או — כשהשמירה נכשלה, למשל בלי רשת — נסו שוב בעוד רגע. ובדפדפן הריפו, מעבר לקובץ אחר כשיש בפתק שינוי שעוד לא נשמר שומר את מה שהקלדתם בדפדפן: כשחוזרים לקובץ, הטקסט שלכם מוצג שוב — ואם הפתק השתנה בינתיים ממקום אחר, עם ההתראה, וההחלטה שלכם.

ומה אם המסך בכל זאת ישן. כל שמירה נשלחת עם הגרסה שהמסך נשען עליה, והשרת דוחה שמירה על גרסה שהשתנתה מאז. עד נובמבר 2026 הדחייה הזו נעקפה, והשמירה נשלחה שוב ודרסה את השינוי — כך נעלם עדכון של סוכן לפתק שנערך בלי רענון. היום דחייה כזו מעלה את אותה התראה, ושום דבר לא נכתב עד שבוחרים. מה קורה מאחורי הקלעים: עדכון בזמן אמת: הבסיס, הפיוס, ו-409 שאינו דורס.

הערה

פתק שנמחק ממקום אחר בזמן שאתם עובדים עליו נשאר במסך, כדי שהטקסט שלכם לא ייעלם; שמירה שלו תיכשל ותסומן. ובמשטח שכל הפתקים שבו נמחקו בבת אחת ממקום אחר, הם יורדים רק ברענון — בדיקה שלא מכירה אף פתק ממה שבמסך אינה נחשבת ראיה שכולם נמחקו.

לוחות פתקים

פתק לא חייב להיות צמוד לקובץ. לוח הוא משטח שעליו יושבים פתקים שאינם שייכים לשום מסמך — רשימת משימות, רעיונות, או כל דבר שאין לו מקום טבעי בתוך קובץ. הכניסה דרך כפתור קיצורי הדרך בסרגל העליון, בפריט ”לוחות פתקים“, או מהכפתור עם ציור הדף בעמוד הקבצים — ליד כפתור החיפוש בפתקים.

נושא

התנהגות

יצירת לוח

”לוח חדש“ בעמוד הלוחות. השם ניתן לשינוי בכל עת מתוך הלוח עצמו.

לוח ברירת המחדל

לוח בשם לוח עבודה נוצר אוטומטית בכניסה הראשונה. אפשר לשנות את שמו, אבל אי אפשר למחוק אותו — הוא היעד של כל פתק שנשאר בלי לוח.

סדר הלוחות

לוח ברירת המחדל תמיד ראשון. אחריו הלוחות שהשם שלהם מתחיל באות עברית, לפי סדר הא«-ב«, ואחריהם כל השאר לפי סדר ה-ABC, בלי הבדל בין אותיות גדולות לקטנות. מה שקובע הוא האות הראשונה: אימוג’י, ספרה או סימן בתחילת השם לא נספרים, ומספיקה אות עברית אחת בהתחלה כדי שהלוח יהיה עם הלוחות בעברית (מCLAUDE.md, למשל). אות סופית נחשבת כמו האות הרגילה (ם כמו מ«), וניקוד ואקסנטים לא משנים את המקום. שם שאין בו אף אות מופיע בסוף, ושני לוחות באותו שם — לפי סדר היצירה. הסדר נקבע בשרת (_board_sort_key ב-note_boards.py), ולכן הוא אותו סדר בעמוד הלוחות, בחלונות ”מעבר מהיר ללוח“ ו“ניהול לוחות נעוצים“ שבתוך לוח, ובכלי codekeeper_list_boards.

מחיקת לוח

הפתקים שעליו עוברים ללוח ברירת המחדל, והממשק מדווח כמה עברו. אם ההעברה לא הושלמה — הלוח אינו נמחק, כדי שאף פתק לא יתייתם.

גיבוי ושחזור

הלוחות עצמם נכללים בגיבוי האישי, לא רק הפתקים שעליהם. בשחזור, לוח שכבר קיים באותו שם אינו מוכפל, ולוח ברירת המחדל של החשבון שאליו משחזרים שומר על שמו — הפתקים שהיו על לוח ברירת המחדל בגיבוי מגיעים אליו, והנעיצה שלו משוחזרת כפי שהייתה בגיבוי. העדפות שנשמרות מקומית בדפדפן, כמו הגלילה האינסופית וכתב היד, אינן חלק מהגיבוי.

מצב הפתק

”מוצמד ללוח“ (ברירת המחדל) — הפתק חלק מהמשטח וזז איתו. ”צמוד למסך“ — נשאר מול העיניים גם כשגוללים בלוח. הכפתור 📌 בראש הפתק מחליף ביניהם, והוא דלוק רק כשהפתק צמוד למסך.

גבולות המשטח

פתק אינו יוצא מגבולות הלוח. גרירה כלפי מעלה נעצרת בקצה העליון, כי הכותרת של הפתק היא גם ידית הגרירה — פתק שהכותרת שלו מעל הקצה היה נשאר תקוע.

בלוח אין עיגון לשורת מקור, כי אין טקסט להיצמד אליו — ולכן גם בעיית הפתק המיותם אינה קיימת שם. שום דבר לא זז מתחת לפתק על לוח.

שם, ביטול והעתקה

בשורת הכפתורים של כל פתק — בקובץ ובלוח כאחד — יש שדה שם לצד כפתורי הפעולה.

השם מוצג בצד השני של שורת הכפתורים, ו**נשאר גלוי גם כשהפתק ממוזער** — כך שהשורה הריקה של הכותרת מקבלת משמעות. שם ריק פירושו ”אין שם“, והשדה נמחק מהמסמך.

חשוב

שם מזהה פתק אחד בתוך לוח, בדיוק כמו ששם קובץ מזהה קובץ אחד. שני פתקים באותו שם באותו לוח נדחים ב-duplicate_title. אותו שם בלוח אחר, או אצל משתמש אחר, מותר. במצב התקין האכיפה היא של המסד — אינדקס ייחודי-חלקי — ולא של הקוד, וכך היא גם חסינה למרוץ בין שתי בקשות מקבילות. יש מצב אחד ויחיד שבו קיים גיבוי בקוד, והוא מתואר בסוף הקטע.

הייחודיות היא בתוך לוח בלבד. לפתקים שיושבים על קבצים אין שם לוח, והם אינם כפופים לאילוץ — שני קבצים יכולים להחזיק פתק באותו שם, וגם אותו קובץ יכול. זה מכוון: בעולם הקבצים אותו שם פירושו גרסה נוספת, לא התנגשות.

האכיפה היא של המסד עצמו — אינדקס ייחודי — ולכן היא חסינה גם לשתי בקשות שנשלחות באותו רגע. איך האינדקס נבנה ומשודרג בלי לפתוח חלון בלי ייחודיות מתואר ב-עקרונות להוספת פיצ’ר לסטיקי-נוטס — השרת, המסד והחוזים בין השירותים.

המצב היחיד שבו הקוד אוכף: אם מסיבה כלשהי האינדקס לא אומת במסד, השירות אינו מסמן את האתחול כהצלחה — הבנייה תנוסה שוב, עם השהיה — ובינתיים מסלולי הכתיבה מריצים בדיקת קוד. הבדיקה הזו היא find_one לפני הכתיבה, ולכן אינה חסינה למרוץ: שתי בקשות מקבילות יכולות שתיהן לראות שם פנוי. היא אינה תחליף לאינדקס ואינה מתיימרת להיות; היא ההפרש בין אכיפה חלקית לבין הבטחה שאין מאחוריה כלום. במצב התקין היא אינה עולה אף שאילתה.

ביטול פעולה (↶) מחזיר את תוכן הפתק צעד אחורה בכל לחיצה. הקלדה רצופה נספרת כצעד אחד, ולכן הדבקה בטעות מבוטלת בלחיצה אחת. הכפתור מושבת כשאין מה לבטל.

אזהרה

הביטול חי ב**סשן הנוכחי בלבד** ואינו שורד רענון דף. הוא נועד למקרה שמתגלה מיד — בחירת כל הטקסט והדבקה במקום העתקה — ולא כתחליף להיסטוריית גרסאות, שאין לפתקים.

העתקה (⧉) מעתיקה את כל תוכן הפתק לקליפבורד. בדפדפן שחוסם את ההרשאה מוצג חיווי כשל, ולא לחיצה שלא קורה בה כלום.

העתקת המזהה (#) מעתיקה את מזהה הפתק — 24 תווים, בלי שום תוספת. זה מה שסוכן צריך כדי לקרוא את הפתק דרך ה-MCP (codekeeper_get_note), ולכן אפשר להדביק לו אותו כמו שהוא. הכפתור יושב בשורת השם, ליד כפתור החיפוש, בכל פתק — על קובץ, על לוח ועל קובץ בריפו, וגם כשהפתק צמוד למסך — ונשאר גלוי גם בפתק צר ובטלפון. החיווי זהה לזה של ⧉: ירוק בהצלחה, ואדום כשההעתקה לא קרתה. אם לפתק עדיין אין מזהה מהשרת, שום דבר לא מועתק, והכפתור מסמן כשל עם ההסבר ”הפתק עוד לא נשמר“ (ההסבר מוצג כשמעבירים עליו את העכבר).

תפריט ⋮

בסוף שורת הפעולות של כל פתק — על קובץ, על לוח ועל קובץ בריפו — יש כפתור ⋮. לחיצה עליו פותחת תפריט קטן: עמודה של כפתורי אייקון, בלי טקסט, עם הפעולות שמשתמשים בהן פחות ולכן אינן צריכות מקום קבוע בשורה — כלי MD (האייקון של דף ושרביט), שמכניס לתוכן הפתק קישור, בלוק מתקפל או אלרט (כלי MD); 🔔, קביעת תזכורת לפתק (התראות ותזכורות (Reminders)); 📎, נעיצה בראש עמוד הקבצים (נעיצה בראש עמוד הקבצים); ו-🗃️, העברה לארכיון (ארכיון). 📎 מופיע רק בפתק לוח, והוא מתג: בפתק שכבר נעוץ הכפתור מסומן ברקע, ולחיצה עליו מסירה את הנעיצה. בפתק שכבר בארכיון אין 📎 ואין 🗃️, ובפתק ממוזער אין כלי MD. השם של כל כפתור בתפריט מוצג כשמעבירים עליו את העכבר.

  • איפה הוא נפתח. מתחת ל-⋮, אל תוך הפתק ומעל התוכן שלו. בפתק ממוזער הוא יוצא מתחת לשורת הכותרת. רק כשמתחת אין מקום — למשל פתק ממוזער שהכותרת שלו בתחתית המסך, או בתחתית הלוח או אזור הקוד שרואים — הוא נפתח כלפי מעלה. ליד הקצה של המסך הוא זז פנימה, ולא נחתך בקצה.

  • סגירה. בחירה בכפתור מהתפריט, לחיצה נוספת על ⋮, לחיצה בכל מקום אחר בעמוד, או Escape. פתיחה של התפריט בפתק אחר סוגרת את הראשון.

  • מקלדת. Enter על ⋮ פותח את התפריט, והמיקוד עובר לכפתור הראשון בו. החיצים למעלה ולמטה עוברים בין הכפתורים, Escape סוגר ומחזיר את המיקוד ל-⋮, ו-Tab סוגר את התפריט והמיקוד ממשיך מ-⋮ כרגיל. בחירה ב-🔔 מעבירה את המיקוד לחלון התזכורת, וסגירת החלון מחזירה אותו ל-⋮. כך גם 🗃️ בפתק בלי שם: המיקוד עובר לחלון השם.

  • בפתק צר ⋮ נחתך ראשון. שורת הפעולות אינה נשברת, ובפתק צר הקצה שלה נחתך (#3478). ⋮ יושב בסוף השורה בכוונה: מה שבתוכו הוא מה שאפשר לוותר עליו. הרחבת הפתק מהפינה מגלה אותו.

הנימוק ההנדסי — המיקום, ומה קובע לאן התפריט נפתח: תפריט ⋮: הפעולות הנדירות, ומה קובע לאן הוא נפתח.

כלי MD

”כלי MD“ בתפריט ⋮ פותח חלונית קטנה עם תבניות Markdown מוכנות, ומכניס את התבנית שבוחרים לתוכן הפתק — במקום שבו הסמן היה בפעם האחרונה. כך לא צריך להקליד ביד סוגריים, שלוש נקודתיים או שם של סוג. התחביר עצמו, ואיך כל בלוק נראה בפתק: עיצוב מארקדאון.

  • מה יש בחלונית. רשת של כפתורים, ולכל אחד אייקון ושם בעברית מתחתיו: קישור ובלוק מתקפל ראשונים, ברקע עדין שמפריד אותם מהשאר, ואחריהם אלרט מכל סוג שהפתק מכיר. סוג אלרט חדש שיתווסף לפתקים יופיע בחלונית מעצמו.

  • מה נכנס לפתק. קישור: [טקסט הקישור](https://). בלוק מתקפל: שלוש שורות — ::: details כותרת, אחריה תוכן, ואחריה :::. אלרט: שלוש שורות — ::: ושם הסוג (למשל ::: warning), אחריה תוכן ההתראה, ואחריה :::. בלוק תמיד עומד בשורות משלו: כשהסמן באמצע שורה, נוספת ירידת שורה לפניו, ואחריו כשיש עוד טקסט באותה שורה. קישור נכנס בתוך השורה.

  • מה מסומן אחרי. החלונית נסגרת, הסמן חוזר לפתק, והטקסט שצריך למלא מסומן — https:// בקישור, כותרת בבלוק מתקפל, תוכן ההתראה באלרט. מה שמקלידים או מדביקים מחליף אותו: אם יש קישור בלוח, הדבקה אחת שמה אותו בדיוק בין הסוגריים.

  • טקסט שסימנתם לפני. אם בפתק היה טקסט מסומן, הוא נכנס לתבנית במקום הטקסט למילוי: בקישור הוא נהיה טקסט הקישור, ובבלוק מתקפל ובאלרט — התוכן. באלרט לא נשאר אז מה למלא, והסמן עומד בסוף התוכן, בתוך הבלוק. טקסט מסומן שחוצה שורות אינו יכול להיות טקסט של קישור, ולכן כשהוא מסומן כפתור הקישור מושבת.

  • איפה התבנית נכנסת. במקום שבו הסמן היה כשיצאתם מהפתק. בפתק שעוד לא ערכתם, או שהתוכן שלו התעדכן מאז (מהשרת, מסימון של צ’קבוקס או מביטול), היא נכנסת בסוף התוכן.

  • ביטול ושמירה. ההכנסה נשמרת כמו הקלדה, ו-↶ מבטל אותה בלחיצה אחת.

  • איפה החלונית נפתחת. היא אינה מכסה את המסך ואין מאחוריה רקע כהה, כדי שתראו את הפתק בזמן הבחירה. היא נפתחת מעל הפתק, אם יש שם מקום; אחרת בצד שיש בו הכי הרבה מקום פנוי — שמאל, ימין או מתחת; ורק כשאין מקום באף צד, על הפתק עצמו. היא תמיד נשארת בתוך המסך — ובלוח ובדפדפן הריפו, בתוך האזור שרואים.

  • סגירה ומקלדת. בחירה בכפתור, לחיצה מחוץ לחלונית, או Escape — שמחזיר את המיקוד ל-⋮. בפתיחה המיקוד עובר לכפתור הראשון, ו-Tab עובר בין הכפתורים; Tab שיוצא מהם סוגר את החלונית.

  • איפה הכלי זמין. בכל פתק שאפשר לערוך את התוכן שלו — על קובץ, על לוח, על קובץ בריפו, בארכיון ובפתק שנפתח מעל עמוד הקבצים. בפתק ממוזער אין לאן להכניס, ולכן הוא אינו בתפריט.

הנימוק ההנדסי — המיקום, הסמן, ומה מסומן אחרי: כלי MD: חלונית בלי מודאל, הסמן שהדפדפן זוכר, ומה מסומן אחרי.

צבע הפתק

הכפתור 🎨 בשורת הכפתורים פותח חלון קטן עם פלטת הצבעים של הפתקים: צהוב, צהוב בהיר, שנהב, ירוק בהיר, כתום בהיר, כחול בהיר, סגול בהיר וורוד בהיר. לוחצים על צבע, ו**רק הפתק הזה** נצבע בו מיד ונשמר. אפשר תמיד לשנות שוב, ואפשר תמיד לחזור לצהוב.

הצהוב הראשון הוא הצהוב שהפתקים תמיד היו בו, והוא גם ברירת המחדל לפתק חדש. פתקים שכבר יש לך נשארים בו בדיוק כפי שהם — הם לא משנים מראה, והבורר מסמן עליהם את העיגול שלו. צהוב בהיר שלצידו הוא גוון נפרד, מעט יותר רווי.

הפלטה סגורה — אין שדה להקליד בו קוד צבע, ואין בורר צבע חופשי. הסיבה מעשית: הצבעים נבחרו כך שהטקסט בפתק יישאר קריא על כל אחד מהם, וצבע שנבחר חופשית יכול לתת פתק שאי אפשר לקרוא. המדידות שכל צבע בפלטה עומד בהן: הצבעים והמדידה.

הערה

הצבעים אינם מושפעים מערכת הנושא. הפתק הוא נייר בהיר קבוע בכל הערכות, והבורר מציג את הצבעים עצמם — אחרת הוא היה משנה בדיוק את מה שבאים להשוות אליו. הנימוק ההנדסי ב-עקרונות להוספת פיצ’ר לסטיקי-נוטס — השרת, המסד והחוזים בין השירותים.

הערה

פתק שצבעו נקבע קודם דרך MCP בקוד צבע חופשי ממשיך להיראות בדיוק כפי שנראה, ולא נצבע מחדש בכוח. אם הצבע שלו הוא אחד מצבעי הפלטה — הוא יופיע מסומן בבורר; אם לא — הבורר נפתח בלי צבע מסומן, ובחירה בו מעבירה אותו לפלטה. כלי ה-MCP ליצירת פתק ולעדכונו ממשיכים לקבל גם שם צבע מהפלטה וגם קוד צבע חופשי. צבע שאי אפשר לפענח נדחה בשגיאה שכוללת את רשימת הצבעים התקינים, ולא מוחלף בשקט בצהוב — כך שסוכן אינו יכול לדווח לך ”צבעתי בכחול“ על פתק שנשאר צהוב.

גלילה אינסופית בלוח

גלילה אינסופית דלוקה בכל לוח כברירת מחדל — הלוח ממשיך להתרחב כלפי מטה, כך שתמיד יש לאן לגרור פתקים. אפשר לכבות אותה בהגדרות הלוח (גלגל השיניים).

הערה

כיבוי המצב אינו מזיז אף פתק. אורך הלוח נמדד תמיד עד הפתק האחרון ומתקצר רק עד שם. ההעדפה נשמרת לכל לוח בנפרד בדפדפן, ואינה חלק מנתוני הלוח. עד נובמבר 2026 הגלילה הייתה כבויה כברירת מחדל; לוח שכיביתם בו את הגלילה בעצמכם נשאר כבוי.

צ’קבוקסים בפתק

שורה בצורת - [ ] טקסט מוצגת כתיבת סימון שאפשר ללחוץ עליה. הלחיצה נשמרת מיד לתוכן הפתק.

חשוב

הלחיצה היא כתיבה למסד ולא שינוי תצוגה. השרת קורא את הפתק מחדש אחרי הכתיבה ומוודא שהתו אכן השתנה; אם לא — התצוגה חוזרת למצב הקודם ומוצג חיווי שגיאה. סימון שנראה כאילו נשמר ולא נשמר הוא בדיוק מה שהתכנון הזה מונע.

שתי התנהגויות שכדאי להכיר: שורות - [ ] זהות מזוהות לפי סדר ההופעה שלהן, כך שאפשר לסמן כל אחת בנפרד; ושורת - [ ] בתוך בלוק קוד נספרת גם היא, כי הפתק אינו עובר פרסור מארקדאון מלא.

כשיש בפתק צ’קבוקס אחד לפחות, הפתק עובר לתצוגה שבה התיבות ניתנות ללחיצה. התצוגה מציגה את כל תוכן הפתק — שורות שאינן משימה נשארות גלויות כטקסט. לחיצה על טקסט כלשהו בתצוגה מחזירה לעריכה, עם הסמן בתחילת השורה שנלחצה.

הערה

התצוגה היא חד-כיוונית: content הופך ל-HTML, ולעולם לא להפך. הדברים היחידים שכותבים לתוכן הפתק הם תיבת העריכה עצמה וראוט הצ’קבוקס, שמקבל מספר סידורי ומצב רצוי — לא טקסט. לכן רינדור אינו יכול לאבד שורה.

עיצוב מארקדאון

מלבד צ’קבוקסים, הפתק מרנדר תת-קבוצה קלילה של מארקדאון: מודגש (**), נטוי (*), קוד בשורה, קו חוצה (~~), ==מרקר== (==), כותרות (# עד ###), רשימות (-/*/1.) — כולל מקוננות, ציטוט (>), קו מפריד (---), קישורים ([טקסט](כתובת)), בלוקי קוד (שורת גדר של שלושה תווי backtick, מעל התוכן ומתחתיו), טבלאות, בלוקי אלרט ובלוק מתקפל. כשהעיצוב פעיל, התצוגה נפתחת בדיוק כמו עם צ’קבוקס — כשיש בפתק מבנה מארקדאון כלשהו — ופתק של טקסט רגיל נשאר תיבת עריכה ולא משתנה. (העיצוב דלוק כברירת מחדל בכל סוגי הפתקים — ראו למטה.)

חשוב

טקסט של משתמש — או של סוכן דרך codekeeper_create_note — אינו יכול להפוך לתגית. זריקת <script> מוצגת כטקסט, וקישורים נפתחים רק בסכימות http/https. איך זה נאכף בקוד, ולמה אין כאן ספריית מארקדאון שפולטת HTML — עקרונות להוספת פיצ’ר לסטיקי-נוטס — מנוע הרינדור והמארקדאון של הפתק.

מה לא נכנס, ולמה: תמונות (בקשת רשת ומידות בלתי צפויות) ו-HTML גולמי (שובר את חוזה ה-textContent). הקו התחתון _ אינו נטוי — note_id ו-user_id נפוצים מדי בכלי שכולו קוד. קישורים נפתחים בלשונית חדשה עם rel="noopener noreferrer", ורק סכימות http/https — javascript: ו-data: מרונדרים כטקסט, לא כקישור.

קוד בתוך עיצוב. קוד בשורה נשאר קוד גם בתוך מודגש, נטוי, קו חוצה, מרקר ותווית של קישור: **הריצו `pytest` לפני הדחיפה** מציג את pytest כקוד בתוך המודגש, כמו בתצוגת המסמך המלאה. מה שבין הגרשיים הוא תמיד טקסט — כוכבית או סימן שווה שם אינם פותחים ואינם סוגרים עיצוב — וגרשיים שלא נסגרו נשארים כמו שהוקלדו (רצף של שני גרשיים נסגר רק בשני גרשיים). עיצוב בתוך עיצוב עדיין אינו נתמך: ב-==**בדיקה**== המרקר מוצג והכוכביות שבתוכו נשארות כמו שהוקלדו, וכך גם בכיוון ההפוך. הפרטים ב-קוד בשורה: יחידה אחת, שקודמת לכל מפריד.

קוד בעברית נקרא בסדר הנכון. כל קוד בשורה מוצג בכיוון של התוכן שלו: --flag ו-foo() משמאל לימין, ושם קובץ בעברית כמו הפניות-שלא-חלו.md מימין לשמאל, עם הסיומת משמאל לשם — כמו בתצוגת המסמך המלאה. גם בשם שהחלק האחרון שלו לפני הסיומת באנגלית, כמו מדריך-תצוגת-Markdown-RTL.md או Report-דוח-Q3.md, הסיומת מוצגת בקצה השמאלי, ולא באמצע השם. שם בלי עברית, שם עם נקודה נוספת אחרי העברית (דוח.tar.gz) ונתיב מוצגים כמו שהם. העתקה של השם מחזירה אותו בדיוק כמו שנכתב. עד נובמבר 2026 כל קוד בשורה בפתק הוצג משמאל לימין, ובשם כזה הסיומת עברה לצד ימין. למה ואיך — קוד בשורה: יחידה אחת, שקודמת לכל מפריד.

העיצוב דלוק כברירת מחדל בכל סוגי הפתקים — בלוח, על קובץ ב-CodeKeeper, ועל קובץ בדפדפן הריפו. מתג הכיבוי קיים בלוח בלבד, במודאל ההגדרות (גלגל השיניים); ההעדפה נשמרת מקומית לכל לוח, ורק כיבוי מפורש נשמר, וכיבוי מציג את התוכן הגולמי כפי שהוקלד. בפתקים שעל קבצים אין מתג, אבל גם אין מה לכבות בפתק טקסט רגיל: התצוגה נפתחת רק כשיש בפתק מבנה מארקדאון, ופתק בלי מבנה נשאר תיבת עריכה. צ’קבוקסים עובדים בכל המקרים, בלי תלות בהגדרה.

בלוקי קוד. קטע קוד נכתב בין שתי שורות של שלושה תווי backtick, ומוצג ככרטיס קוד — בלי תווי הגדר עצמם. הם נצרכים ואינם מופיעים בתצוגה, בדיוק כמו שורת המפריד של טבלה. אפשר לכתוב את שם השפה מיד אחרי הגדר הפותחת (```python), והוא מוצג כתווית קטנה בראש הכרטיס.

בראש הכרטיס יש גם כפתור העתקה: לחיצה עליו מעתיקה ללוח את הקוד בלבד — בלי שורות הגדר ובלי תווית השפה — ומציגה חיווי ירוק. אם הדפדפן חוסם את ההרשאה מוצג חיווי אדום, ולא לחיצה שלא קורה בה כלום.

בלוק בעברית מיושר לימין. בלוק שנכתב בלי שם שפה ויותר מ-30% מהאותיות שבו עבריות מוצג מיושר לימין, כי בלוק כזה הוא כמעט תמיד הערה או הסבר ולא קוד. בלוק שנכתב עם שם שפה (```python) נשאר תמיד מיושר לשמאל, גם אם התוכן עברי — שם נאמר במפורש שזה קוד. שמות שאינם מצהירים על קוד — text, plaintext, txt, none, nohighlight, markdown, md — נחשבים ”בלי שפה“ לעניין הזה, ולכן בלוק כזה עדיין יכול להתיישר לימין. בלוק מארקדאון נמצא ברשימה כי הוא טקסט לקריאה ולא קוד. השם נבדק בדיוק כפי שנכתב, ולכן Markdown באות גדולה נחשב שם שפה ונשאר משמאל. ספרות, סימנים ופיסוק אינם נספרים בחישוב, ולכן בלוק עברי שמשובצים בו מספרים אינו מאבד את היישור.

זו בדיוק ההתנהגות שכבר קיימת בתצוגת המסמך המלאה, ואותו תוכן מוצג עכשיו אותו הדבר בשני המקומות. ההכרעה נעשית לפי מה שכתוב בבלוק ואינה ניתנת לכפייה ידנית: כדי לקבל יישור לשמאל על טקסט עברי, כותבים שם שפה.

הערה

לחיצה על ראש הכרטיס מחזירה לעריכה בשורת הגדר הפותחת, וזו הדרך לערוך את שם השפה או למחוק את הבלוק. שורת הסגירה נצרכת ואין לה שורה משלה בתצוגה, כך שאליה מגיעים דרך השורה שמעליה או שמתחתיה. גם בלוק ריק — גדר ומיד גדר — נשאר נגיש בדרך הזו.

רשימות מקוננות. פריט שמוזח מתחת לפריט שמעליו מוצג מוזח. מה שקובע רמה הוא העמודה שבה מתחיל הטקסט של הפריט שמעליו, ולא עצם ההזחה: תחת - פריט הטקסט מתחיל בעמודה השלישית, ולכן שני רווחים מספיקים; תחת 1. שלב הוא מתחיל בעמודה הרביעית, ולכן צריך שלושה. רווח בודד אינו מספיק בשני המקרים, והפריט נשאר באותה רמה. זו בדיוק ההתנהגות של תצוגת ה-Markdown הרגילה, כך שאותו טקסט מקונן אותו הדבר בשני המקומות. טאב נחשב כקפיצה לעמודה הבאה שמתחלקת בארבע.

המספרים הם מה שהוקלד. תת-רשימה ממוספרת מציגה את המספרים שכתבתם, בלי מספור מחדש. ברשימה לא ממוספרת התבליט משתנה עם הרמה — עיגול מלא, עיגול חלול, ריבוע — בדיוק כמו ברשימה מקוננת בדפדפן.

שורת - [ ] מוזחת גם היא, ובאותה מידה כמו פריט רשימה רגיל, כך שאפשר להחזיק בפתק משימה עם תת-משימות. הסימון עצמו אינו מושפע: מספרו הסידורי של הצ’קבוקס נספר על כל שורות המשימה, מוזחות ולא מוזחות כאחת, ולחיצה מסמנת את השורה שנלחצה.

ההזחה נעצרת אחרי חמש רמות — הפתק צר, והזחה בלי גבול הייתה דוחקת את הטקסט לרצועה של תו-תו. רמות עמוקות יותר עדיין מוצגות, הן פשוט אינן נכנסות עוד פנימה.

מה מסיים רשימה, ומה נשאר בתוכה. אותה שאלה של עמודת התוכן קובעת גם כאן: כותרת, קו מפריד, ציטוט, טבלה, בלוק קוד או שורת טקסט שאינם מוזחים לתוך הפריט מסיימים את הרשימה, ומה שבא אחריהם מתחיל מהתחלה. אותם בלוקים עצמם, כשהם מוזחים לתוך הפריט, נשארים בתוכו — והפריט הבא ממשיך באותה רמה. כך אפשר להחזיק בלוק קוד או פסקת הסבר בתוך פריט בלי לשבור את הרשימה סביבו. שורה ריקה אינה מסיימת רשימה בשום מקרה.

בבלוק קוד קובעת שורת הפתיחה בלבד. גדר שנפתחת מוזחת לתוך הפריט משאירה את הבלוק בתוכו, והפריט שאחריה ממשיך באותה רמה — גם אם שורת הסגירה נכתבה בעמודה 0. וגדר שנפתחת בעמודה 0 מסיימת את הרשימה — גם אם שורת הסגירה מוזחת. כלומר ההזחה של שורת הסגירה אינה משנה דבר, ואין צורך ליישר אותה לפתיחה.

וכמו כל שאר עיצוב המארקדאון — ההזחה חלה רק כשהעיצוב דלוק, ובכיבוי מוצג התוכן הגולמי כפי שהוקלד.

טבלאות. טבלה נכתבת בתחביר הרגיל — שורת כותרת, שורת מפריד של מקפים, ואחריהן שורות הגוף — ומוצגת כטבלה. יישור עמודה נקבע בנקודתיים בשורת המפריד: :--- לשמאל, ---: לימין ו-:---: למרכז. הטבלה מזוהה רק כשמספר התאים בשורת המפריד שווה למספרם בכותרת, ורק כשיש בכותרת שתי עמודות לפחות; שורה שיש בה מקף אנכי בלי שורת מפריד תואמת נשארת טקסט רגיל, כך שנתיב או פקודה אינם הופכים לטבלה בטעות. גם מקף אנכי מוברח (\|) נשאר תו רגיל בתוך התא ואינו מפריד עמודות. בשורות הגוף מותר להשמיט תאים — מה שחסר נשאר ריק — ודרישת שתי העמודות חלה על שורת הכותרת בלבד.

טבלה רחבה מהפתק נגללת לצדדים בתוכו ואינה מותחת אותו, ולכן אפשר להחזיק בפתק גם טבלה של כמה עמודות. כל תא מקבל את כיוונו לפי תוכנו: תא בעברית נשאר מימין לשמאל, ותא של מספר, נתיב או מזהה קוד מוצג משמאל לימין ואינו נראה הפוך. קוד בשורה בתוך תא אינו קובע את הכיוון של התא: תא שמתחיל בקוד ואחריו עברית (“foo() מחזיר ערך“) נשאר מימין לשמאל. תא שכל התוכן שלו קוד בעברית מיושר לשמאל, והקוד עצמו נקרא נכון.

בלוקי אלרט. אפשר להקיף קטע בפתק בכרטיסייה צבעונית — הערה, אזהרה, טיפ וכדומה — בדיוק באותו תחביר ובדיוק באותו מראה שיש בתצוגת המסמך המלאה. פותחים בשורה של שלוש נקודתיים ואחריהן שם הסוג, וסוגרים בשורה של שלוש נקודתיים בלבד:

::: warning
לא לגעת בקובץ הזה לפני שהריצו את הטסטים.
:::

הסוגים הזמינים הם note, tip, warning, danger, important, info, success, question, example, quote, experimental, deprecated, todo ו-abstract. כל אחד מקבל אייקון, צבע וכותרת בעברית משלו. אלה בדיוק אותם סוגים שקיימים בתצוגת המסמך, ומאותו מקור — סוג שנוסף שם יופיע גם כאן.

מה כותבים

מה קורה

::: note

כרטיסיית ”הערה“. רווח אחרי הנקודתיים אינו חובה — :::note עובד גם הוא, וגם ::: NOTE.

::: note תזכורת חשובה

הטקסט שאחרי שם הסוג הופך לכותרת הכרטיסייה, במקום הכותרת שנקבעה מראש.

::: foo

שם שאינו אחד מהסוגים נשאר טקסט רגיל ואינו הופך לכרטיסייה.

בלי שורת סגירה

הכרטיסייה נמשכת עד סוף הפתק. אין צורך לסגור אותה כדי לראות אותה.

בתוך הכרטיסייה עובד כל מה שעובד בפתק: מודגש, קוד, רשימות, טבלאות, בלוקי קוד וצ’קבוקסים. הצ’קבוקסים ממשיכים להיספר כרגיל, ולכן סימון של משימה שיושבת בתוך כרטיסייה מסמן בדיוק אותה.

הכרטיסייה היא גבול: רשימה שנפתחה בתוכה נגמרת איתה. פריט שנכתב אחרי שורת הסגירה מתחיל מהתחלה ואינו נחשב בן של פריט שהיה בפנים, גם אם הוא מוזח באותה מידה. וכשהכרטיסייה עצמה מוזחת לתוך פריט רשימה, שורת הסגירה סוגרת את מה שנפתח בפנים בלבד — הפריט שהכרטיסייה יושבת בתוכו נשאר פתוח, וההמשך אחריו נשאר בתוכו.

הערה

כרטיסייה בתוך כרטיסייה — לחיצונית צריך יותר נקודתיים. ארבע לחיצונית ושלוש לפנימית. זה אינו כלל שלנו אלא הכלל הרגיל של התחביר: שורת סגירה סוגרת את הכרטיסייה החיצונית ביותר שאורך המרקר שלה קטן או שווה לה, ואיתה כל מה שבתוכה. אם שתיהן נפתחו בשלוש, שורת הסגירה הראשונה תסגור את שתיהן.

הערה

בתוך בלוק קוד, שלוש נקודתיים הן טקסט. שורת ::: בתוך גדר קוד מוצגת כפי שהוקלדה ואינה פותחת או סוגרת כרטיסייה — בדיוק כמו שורה עם מקפים אנכיים בתוך גדר, שאינה הופכת לטבלה. זו סטייה מכוונת מתצוגת המסמך המלאה, ששם שורה כזו כן סוגרת ושוברת את בלוק הקוד לשניים. הנימוק ההנדסי ב-עקרונות להוספת פיצ’ר לסטיקי-נוטס — מנוע הרינדור והמארקדאון של הפתק.

בלוק מתקפל. אפשר גם להסתיר קטע מאחורי שורה שנפתחת בלחיצה. פותחים בשורה של שלוש נקודתיים ואחריהן details, וסוגרים בשורה של שלוש נקודתיים בלבד:

::: details מה עשיתי אתמול
סיימתי את המסך הראשון ונתקעתי על החיבור למסד.
:::

הטקסט שאחרי details הוא השורה שרואים כשהבלוק סגור. אם לא כתבתם טקסט מוצגת התווית ”לחץ להצגה“ — אותה תווית בדיוק שמוצגת בתצוגת המסמך המלאה, כי זה אותו בלוק ואותו מקור.

הבלוק מתחיל סגור, וכל מה שבתוכו עובד כרגיל: מודגש, קוד, רשימות, טבלאות, בלוקי קוד וצ’קבוקסים. הצ’קבוקסים נספרים גם כשהוא סגור, ולכן סימון של משימה שבתוכו מסמן בדיוק אותה.

חשוב

לחיצה על השורה העליונה מקפלת ופותחת בלבד — היא אינה נכנסת לעריכה. זו הפעולה שמצפים לה כשלוחצים על שורה שכל תפקידה לפתוח ולסגור, בדיוק כמו שלחיצה על כפתור ההעתקה של בלוק קוד מעתיקה ואינה מכניסה לעריכה.

כדי לערוך את שורת ה-::: details עצמה — לשנות את הכותרת, למחוק את הבלוק — נכנסים לעריכה מכל שורה אחרת בפתק, והתוכן המלא נפתח כטקסט. לחיצה על שורה בתוך הבלוק מחזירה לעריכה כרגיל, כמו כל שורה אחרת.

מקלדת עובדת גם היא: כשהשורה במיקוד, Enter או רווח מקפלים ופותחים.

מה שפתחתם נשאר פתוח. התצוגה נבנית מחדש בכל פעולה — סימון צ’קבוקס, יציאה מעריכה — והבלוק לא נסגר מתחת ליד בגלל זה.

הבלוק והכרטיסיות חיים באותה מחסנית, ולכן אפשר לקנן ביניהם לשני הכיוונים — בלוק מתקפל בתוך כרטיסייה וכרטיסייה בתוך בלוק מתקפל — ואותו כלל של מספר הנקודתיים חל: לחיצוני צריך יותר נקודתיים מלפנימי.

הערה

גבול המילה נשמר גם כאן. ::: detailsX ו-::: details2 אינם בלוק מתקפל ונשארים טקסט רגיל, בדיוק כמו ::: note2 — וזו אותה התנהגות שתצוגת המסמך המלאה נוקטת.

וכמו כל שאר עיצוב המארקדאון — הכרטיסיות והבלוק המתקפל מוצגים רק כשהעיצוב דלוק, ובכיבוי מוצג התוכן הגולמי כפי שהוקלד.

גודל הטקסט בפתק

אפשר להגדיל את הטקסט שבפתקים, ויש לכך שני מקומות — כמו אצל כתב היד, ומאותה סיבה: הלוחות והשאר עונים על שתי שאלות שונות.

במודאל הגדרות הלוח (גלגל השיניים) יש בורר גודל הטקסט, עם שלוש אפשרויות: רגיל, גדול ו**גדול מאוד** (ברירת המחדל). ההגדרה היא לכל לוח בנפרד ונשמרת מקומית בדפדפן, בדיוק כמו מתג כתב היד, מתג המארקדאון והגלילה האינסופית שלצידו.

בעמוד ההגדרות (סעיף ”גופן הפתקים“) יש בורר גודל הטקסט בפתקים, עם אותן שלוש אפשרויות, באותם גדלים בדיוק ועם אותה ברירת מחדל: רגיל, גדול ו**גדול מאוד** (ברירת המחדל). הוא חל על שני המקומות האחרים יחד — דפדפן הריפו וקבצי Markdown — ואי אפשר לבחור בהם גדלים שונים זה מזה. הלוחות אינם מושפעים ממנו כלל: להם יש את הבורר שלהם, לכל לוח בנפרד.

לצד הבורר הזה יש בורר תחולת גודל הטקסט משלו — ”לכל המכשירים“ או ”רק במכשיר הזה“. הוא נפרד מבורר התחולה של כתב היד, כך שאפשר להחזיק טקסט גדול בטאבלט וכתב יד בכל המכשירים, בלי שאחד ייגרר אחרי השני.

הפתק כולו גדל, לא רק הטקסט הרגיל. כותרות, קוד בשורה, בלוקי קוד, טבלאות, כרטיסיות אלרט והזחת הרשימות המקוננות — כולם נגזרים מגודל הבסיס וגדלים איתו באותו יחס.

הערה

באוקטובר 2026 הגדלים גדלו. ”רגיל“ של היום הוא הגודל שנקרא עד אז ”גדול מאוד“ בלוחות, ו“גדול“ ו“גדול מאוד“ גדולים ממנו. בעמוד ההגדרות ”בינוני“ יצא, ונוסף ”גדול מאוד“. כל בחירה ששמרתם לפני השינוי חזרה ל“רגיל“ — בכל לוח ובעמוד ההגדרות. (מכשיר שמוגדר ”רק במכשיר הזה“ מציג במקומה את הבחירה המשותפת, כמו מכשיר שעוד לא בחר כלום — וגם היא ”רגיל“, עד שבוחרים מחדש.) לכן לוח שהיה על ”גדול מאוד“ נראה בדיוק כמו קודם, והבורר שלו מציג עכשיו ”רגיל“; ומקום שהיה על גודל קטן יותר גדל. כדי להגדיל שוב — בוחרים ”גדול“ או ”גדול מאוד“.

בנובמבר 2026 ברירת המחדל עברה ל“גדול מאוד“, בלוחות ובעמוד ההגדרות. לוח או מקום שלא בחרתם בו גודל מוצג עכשיו ב“גדול מאוד“. בעמוד ההגדרות בחירה ששמרתם נשארת, גם ”רגיל“. בלוח ”רגיל“ לא נשמר עד אז — הוא היה ברירת המחדל — ולכן לוח שבחרתם בו ”רגיל“ עבר גם הוא ל“גדול מאוד“. בוחרים בו ”רגיל“ שוב, ומעכשיו כל בחירה בלוח נשמרת.

כתב יד

הפתקים יכולים להיות מוצגים בגופן כתב-יד עברי במקום בגופן הרגיל. קוד נשאר בגופן אחיד בכל מקרה: קטע קוד בשורה ובלוק קוד ממשיכים במונוספייס, כי נתיב קובץ או פקודה בכתב-יד אינם קריאים. לגופן יש משקל אחד בלבד, ולכן טקסט מודגש מוצג בהדגשה שהדפדפן מסנתז.

יש לכך שני מקומות, והם עונים על שתי שאלות שונות.

בעמוד ההגדרות (סעיף ”גופן הפתקים“) בוחרים גופן לכל אחד משלושת המקומות שבהם יש פתקים — דפדפן הריפו, קבצי Markdown, ולוחות — כל אחד בנפרד. הבחירה בלוחות היא בין ”לפי כל לוח בנפרד“ (ברירת המחדל) לבין ”כתב יד“; אין שם ”רגיל בכל הלוחות“, כי רגיל הוא ברירת המחדל ממילא.

לצד שלוש הבחירות יש בורר תחולה אחד — ”לכל המכשירים“ או ”רק במכשיר הזה“ — והוא חל על שלושתן יחד. הוא מתנהג כמו בורר התחולה של ערכות הנושא: במצב ”רק במכשיר הזה“ הבחירה נשמרת לדפדפן הנוכחי בלבד ואינה עוברת למכשירים אחרים, ומכשיר שנשאר על ”לכל המכשירים“ ממשיך להציג את הבחירה המשותפת. כך אפשר להחזיק כתב-יד בטאבלט וגופן רגיל במחשב, בלי שאחד ידרוס את השני.

במודאל הגדרות הלוח (גלגל השיניים) יש מתג כתב יד לאותו לוח בלבד. ההגדרה היא לכל לוח בנפרד ונשמרת מקומית בדפדפן, בדיוק כמו מתג עיצוב המארקדאון והגלילה האינסופית שלצידו — כך אפשר להחזיק לוח אחד ל“רשימות ביד“ ולוחות אחרים כרגיל.

הערה

כשבעמוד ההגדרות נבחר כתב יד בלוחות, המתג שבמודאל הלוח נעול: כל הלוחות בכתב יד, והמתג מציג היכן לשנות זאת. ההעדפה שכבר נשמרה לכל לוח אינה נמחקת — ביטול הבחירה בהגדרות מחזיר בדיוק את מה שהיה בכל לוח.

לוחות דרך MCP

שלושה כלים: codekeeper_list_boards (לוחות המשתמש, עם מונה פתקים — יוצר את לוח ברירת המחדל בקריאה הראשונה), codekeeper_list_board_notes (פתקי לוח לפי מזהה), ו-codekeeper_create_board_note (פתק חדש; דורש הרשאת כתיבה). פתק בודד קוראים ב-codekeeper_get_note לפי המזהה שלו, ו-codekeeper_list_board_notes עם include_content=false מחזיר את הלוח בלי הגופים, עם גודל כל פתק בבתים — הזרימה ללוח גדול, שרשימה מלאה שלו יכולה לחרוג ממה שהלקוח מציג.

codekeeper_update_note עובד על פתקי לוח ללא שינוי, כי הוא מזהה פתק לפי מזהה ובעלות בלבד.

הערה

mode בפתק לוח הוא surface (יושב על הלוח, ברירת המחדל) או screen (צף מול המסך). anchored נדחה במפורש — הוא דורש שורות מקור, ובלוח אין כאלה. אותה סיבה חלה על פתקי ריפו, ומפורטת בסעיף שלהם.

חשוב

התקרה בכלים האלה נאכפת ב-fail-closed: כשל בספירת הפתקים גורם לדחייה ולא למעבר. זו סטייה מכוונת מיצירת פתק על קובץ ב-MCP, שם כשל ספירה מעביר את היצירה. הנימוק ב-עקרונות להוספת פיצ’ר לסטיקי-נוטס — השרת, המסד והחוזים בין השירותים.

תזכורות בפתקי לוח

עובדות בדיוק כמו בפתקי קובץ. לחיצה על ההתראה או על הפעמון פותחת את הקישור הקבוע /note/<note_id>, שמפנה למקום שבו הפתק באמת יושב — קובץ, לוח, קובץ בריפו, או הארכיון. בפתק על קובץ זו הגרסה האחרונה של הקובץ, גם כשהפתק נוצר על גרסה קודמת או כששם הקובץ שונה בבוט; רק קובץ שנמצא בסל נפתח בגרסה שעליה הפתק נוצר (הקישור הקבוע של פתק על קובץ: הגרסה האחרונה, בזמן הקריאה).

פתקים על קבצי ריפו

פתק יכול להיצמד גם לקובץ בדפדפן הריפו הממורר — לא לקובץ ב-CodeKeeper ולא ללוח, אלא לקובץ בעץ הקוד עצמו. כל ריוויו שנופל על CodeBot מלמד משהו על קובץ ספציפי, והפתק תופס את המקרה הזה במקום שבו הוא הכי שימושי: מול הקוד. הכניסה דרך כפתור הפתקים בסרגל הכלים של הקובץ (אייקון פתק), שמופיע רק כשקובץ פתוח.

הפתק מזוהה בזוג (repo_name, repo_path), ולא במזהה יחיד. אין ענף במפתח בכוונה: פתק שנרשם כשהיית על main מופיע גם כשאתה מסתכל על ענף PR — המלכודת שייכת לקובץ, לא לענף.

הפתק נצמד למקום בתוכן, לא לשורה. שני מצבי המיקום מתנהגים כאן שונה זה מזה: surface מודד את מיקומו מראשית התוכן של הקובץ, ולכן הפתק נגלל יחד עם הקוד ונשאר ליד מה שהוא מדבר עליו — וכשהוא נגלל אל מחוץ לתחום הנראה הוא נעלם מהמסך עד שגוללים אליו בחזרה. screen הוא ההפך: הפתק צמוד לחלון ונשאר גלוי בכל גלילה. המעבר בין השניים הוא כפתור 📌 שעל הפתק.

פתק חדש נפתח איפה שאתה נמצא. הוא מופיע בפינה העליונה של אזור הקוד שרואים עכשיו (או של תצוגת ה-Markdown), גם אחרי גלילה לעומק הקובץ וגם אחרי גלילה הצידה בקוד עם שורות ארוכות (בתצוגת ה-Markdown יש לזה חריג אחד — ראו את ההערה למטה), ונעוץ (surface) למקום הזה בתוכן. עד לגרסה זו הוא נשמר תמיד בראש הקובץ, ומי שגלל למטה לא ראה אותו כלל.

פתקים אינם חוסמים את גלילת הקוד. אפשר לגלול עד השורה האחרונה של הקובץ גם כשיש עליו פתקים, בשני מצבי המיקום. עד לגרסה זו פתק נעוץ עמוק בקובץ — או פתק שנגרר או הוגדל לכיוון תחתית התצוגה — יכול היה לחסום את סוף הקובץ: מנקודה מסוימת הגלילה פשוט נעצרה. ולרוחב: פתק שהונח מעל שורה ארוכה נשאר במקומו בתוכן, ונגלל איתה הצידה.

הערה

מקרה קצה אחד נשאר: בתצוגת ה-Markdown, שנכתבת מימין לשמאל, תוכן רחב מהחלונית (למשל מילה ארוכה מאוד שאינה נשברת) נגלל שמאלה. פתק אינו נשמר משמאל לנקודת ההתחלה של התוכן, ולכן פתק חדש שנוצר כשגללת לשם נפתח בקצה הימני ולא מול העיניים. למה — עקרונות להוספת פיצ’ר לסטיקי-נוטס — הממשק בדפדפן: גאומטריה, אינטראקציה וניגודיות.

מצב anchored אינו זמין בפתקי ריפו: עורך CodeMirror אינו מרנדר שורות שמחוץ למסך, ולכן אין אלמנט DOM יציב שאפשר להיקשר אליו.

הערה

דפדפן הריפו פתוח לאדמינים בלבד, ולכן פתקי ריפו הם פיצ’ר אדמין. בפועל: 20 פתקים לקובץ נאכפים על כולם, אדמין כולל; התקרה הכללית של 1000 פתקים למשתמש אינה נאכפת על אדמין. למה שתי התקרות מתנהגות שונה — עקרונות להוספת פיצ’ר לסטיקי-נוטס — השרת, המסד והחוזים בין השירותים.

יתומים

פתק אינו נולד יתום: יצירה על נתיב שאינו בעץ הריפו נדחית, וכך גם יצירה על ריפו שאינו ממורר, וגם כשהבדיקה עצמה נכשלה. פתק ממשיך להתקיים גם כשהקובץ שמתחתיו זז, בשתי רמות. קובץ שנעלם: הפתק מסומן כמיותם בעת הטעינה וממשיך להיות מוצג עם הנתיב האחרון הידוע. ריפו שנעלם: אם ריפו שלם הוסר מהמראות, הפתקים שלו מופיעים בתצוגת ”ריפואים עם פתקים שאינם ממוררים עוד“ — אחרת הם לא היו מופיעים בשום מקום, כי אין להם עץ. למה הסימון נעשה בקריאה ולא בכתיבה — עקרונות להוספת פיצ’ר לסטיקי-נוטס — השרת, המסד והחוזים בין השירותים.

חשוב

”מיותם“ נגזר מהמראה המקומית, לא מ-GitHub. דפדפן הריפו מציג עותק מסונכרן, ולכן קובץ שנמחק ב-GitHub לפני הסנכרון האחרון עדיין קיים במראה, והפתק עליו ייראה תקין. תצוגת היתומים מציגה את זמן הסנכרון האחרון (last_sync_time) בדיוק כדי שההבחנה הזו תהיה גלויה.

הערה

הנתיב נשמר בדיוק בצורה שבה עץ הריפו שומר נתיבים: לוכסנים קדימה, בלי / מוביל. בריחה מעל שורש הריפו (..) נדחית. הנורמליזציה זהה בכתיבה ובקריאה, ולמה זה קריטי — עקרונות להוספת פיצ’ר לסטיקי-נוטס — השרת, המסד והחוזים בין השירותים.

פתקי ריפו דרך MCP

שני כלים, שניהם אדמין בלבד כמו דפדפן הריפו עצמו: codekeeper_list_repo_notes (הפתקים על קובץ, לפי repo_name + repo_path) ו-codekeeper_create_repo_note (פתק חדש; דורש גם הרשאת כתיבה). הנתיב נלקח בדיוק כפי שהוא מופיע ב-codekeeper_list_repo_tree, והוא עובר את אותה נורמליזציה שהוובאפ מפעיל — כך שפתק שנוצר בסוכן והפתק שנוצר בדפדפן יושבים על אותו מפתח.

codekeeper_update_note עובד גם על פתקי ריפו ללא שינוי, כי הוא מזהה פתק לפי מזהה ובעלות בלבד.

הערה

הכלי אינו יוצא מן הכלל ”קריאה בלבד לצמיתות“ של דפדפן הריפו. הפתק נכתב לאוסף הפתקים של CodeKeeper, והוא הערה על הקובץ — לא שינוי בו, לא במראה המקומית ולא בריפו ב-GitHub.

חשוב

קריאה על נתיב שאינו בעץ מחזירה orphaned: true ובכל זאת מחזירה את הפתקים — קובץ שנמחק אינו סיבה להעלים את מה שנכתב עליו. לעומת זאת אם הבדיקה עצמה נכשלה, הדגל אינו נדלק כלל: שאילתה שלא נענתה אינה עדות שהקובץ נעלם.

חיפוש פתק לפי שם

codekeeper_search_notes מוצא פתק לפי שמו בשלושת המקומות שפתק יכול לשבת בהם — קובץ, לוח, וקובץ בריפו. זה כלי ברמת משתמש ולא אדמין: הוא מסונן ל-user_id של הקורא, ולכן יכול להחזיר רק פתקים שלו.

ההתאמה היא על חלק מהשם, בלי תלות ברישיות. כל פגיעה מחזירה זהות וניווט בלבד — מזהה, שם, ואיפה הפתק יושב, בדיוק בארגומנטים שכלי הרשימה המתאים דורש (file_name, board_id, או repo_name + repo_path). את תוכן הפתק קוראים ב-codekeeper_get_note לפי המזהה שבפגיעה; כלי הרשימה ההוא מחזיר את המשטח כולו.

הערה

פתק על קובץ שנשמר לפני שהשדה file_name היה קיים נושא מזהה בלבד, ולכן file_name מושלם לו בזמן החיפוש בשאילתה אחת מרוכזת — אחרת הפגיעה הייתה מבוי סתום: רואים שהפתק קיים ואין דרך לקרוא אותו. אם ההשלמה עצמה נכשלה, הפגיעה חוזרת עם המזהה בלבד ולא נעלמת. פתק שיעדו כבר אינו חוקי כלל (מסמך ישן בלי יעד) מסומן target: "unknown" — הוא נמצא, אך אין לאן לנווט ממנו.

הערה

שני החיפושים אינם מתחילים מאותה ברירת מחדל. חיפוש הפתקים בוובאפ מחפש בשם ובגוף תמיד (search_content=True בקריאה שלו). codekeeper_search_notes מחפש בשם בלבד כברירת מחדל, ו-search_content=true מרחיב גם לגוף הפתק — וזו הדרך למצוא דרך ה-MCP פתק בלי כותרת — בסריקה שחסומה ל-user_id של הקורא ובלי אינדקס. לכן פתק שהוובאפ מוצא לפי מילה מהגוף יחזור מה-MCP רק כשהדגל דלוק. אינדקס טקסט על הגוף לא יתווסף: מונגו מתיר אחד לכל אוסף, וזו החלטה שקשה לחזור ממנה.

שרשורי תגובות על פתקים

על פתק אפשר לנהל שיחות קצרות — אתם, וסוכנים שמחוברים ל-CodeKeeper דרך ה-MCP (Claude Code, Claude או Gemini) — בלי לגעת בגוף הפתק. התגובות מתקבצות בשרשורים: כל שרשור הוא שיחה אחת סביב הפתק, על אותו פתק יכולים להיות כמה שרשורים, וכל שרשור הוא פתוח או נפתר — ונשמר מי סימן אותו כנפתר, ומתי. השרשורים מופיעים בכל שלושת המקומות שבהם יש פתקים: לוח, תצוגת Markdown של קובץ, ודפדפן הריפו.

הבועות מעל הפתק. לכל שרשור יש בועה מעל הפתק, בצבע לפי המספר שלו (שלושה גוונים שחוזרים לפי הסדר). בבועה כתוב כמה תגובות יש בשרשור; שרשור שנפתר מוצג בבועה עמומה עם ✓. נקודה אדומה בפינת הבועה מופיעה על שרשור פתוח שהתגובה האחרונה בו היא של סוכן — כלומר הוא מחכה לכם.

  • פתק צר. כשאין מקום לכל הבועות, האחרונה הופכת ל-”+N“, ולחיצה עליה פותחת רשימה של השרשורים הנותרים. כמה בועות נכנסות תלוי ברוחב הפתק, וכשמרחיבים את הפתק הן מסתדרות מחדש. אם אחד השרשורים שבתוך ”+N“ מחכה לכם, הנקודה האדומה מופיעה על ”+N“.

  • פתק בראש המסך. כשאין מקום מעל הפתק — בראש הלוח, או אחרי גלילה — הבועות עוברות לתחתית הפתק, והחלונית נפתחת כלפי מעלה.

  • בזמן חיפוש בתוך הפתק הבועות מוסתרות, כי תיבת החיפוש יושבת באותו מקום, ושרשור פתוח נסגר. ופתק ממוזער אינו מציג בועות, ו-💬 מושבת עד שפותחים אותו.

החלונית. לחיצה על בועה פותחת את השרשור: כל התגובות לפי הסדר, ליד כל אחת מי כתב — אתם, או סוג הסוכן לפי החיבור שלו — על מה הסוכן עבד כשכתב, ולפני כמה זמן. תגובה ארוכה מקוצרת לשש שורות, עם ”הצגת הכול“. חלונית אחת פתוחה בכל פעם, ולחיצה על אותה בועה סוגרת אותה.

  • ”שליחה“ — תשובה בשרשור.

  • ”✓ נפתר“ — סוגר את השרשור. אם כתבתם משהו בתיבה, הוא נשמר כמשפט סיכום, באותה פעולה.

  • בשרשור שנפתר: ”שליחה בלי פתיחה“ שומרת את התשובה והשרשור נשאר נפתר, ו“שליחה ופתיחה מחדש“ פותחת אותו. לחיצה על השורה ”✓ נפתר ע״י …“ מציגה את התגובות ואת הכפתור ”פתיחה מחדש“.

  • מקלדת: Ctrl+Enter (או ⌘+Enter) מפעיל את הכפתור הראשי, ו-Escape סוגר את החלונית.

  • המונה סופר תווים כמו השרת — אימוג’י הוא תו אחד — ומעל MAX_COMMENT_CHARS (4,000) השליחה מושבתת.

שרשור חדש — 💬 בשורת הפעולות של הפתק, בין 📌 ל-↶. מעל הפתק מופיעה בועה מקווקוות עם ”+“, והשרשור נשמר רק עם התגובה הראשונה: סגירה בלי שליחה מבטלת אותו, ושום דבר לא נשמר. בפתק צר שורת הפעולות אינה נשברת, ולכן הכפתורים שבסופה עלולים להיחתך — הראשון שבהם הוא ⋮ (#3478).

טקסט שעוד לא נשלח נשאר. סגירת החלונית שומרת את מה שכתבתם, לכל שרשור בנפרד, והוא חוזר כשפותחים אותו שוב — עד שהעמוד נטען מחדש.

כשמשהו נכשל מופיעה הודעה בחלונית, והטקסט נשאר בתיבה. אם השרשור השתנה בינתיים — סוכן סגר אותו, או ענה לפניכם — מה שמוצג נטען מחדש ממה שבמסד; וכשהשינוי מנע את הפעולה (למשל, השרשור כבר נסגר), ההודעה אומרת את זה. בקשה שהשרת לא עונה עליה משחררת את החלונית אחרי 15 שניות (API_FETCH_TIMEOUT_MS). ואם השרשורים של הפתקים לא נטענו בכלל, הפתקים מוצגים בלי בועות ו-💬 מסומן במסגרת מקווקוות; לחיצה עליו מנסה לטעון שוב.

התראה, ומחיקה. כשסוכן מגיב נשלחת התראת Push (אם הפעלתם התראות בעמוד ההגדרות), ולחיצה עליה פותחת את הפתק עם השרשור. לחיצה על התראה כזו אינה מסמנת תזכורת של אותו פתק כ“נקראה“ — חוץ מבדפדפן שעדיין מריץ את הגרסה הקודמת של רכיב ההתראות (ה-Service Worker), עד שהוא מתעדכן. מחיקת פתק מוחקת גם את השרשורים שלו.

ומה שנוגע לסוכנים:

  • מי כתב. ליד כל תגובה של סוכן מופיע סוג הסוכן — לפי השם שהלקוח מסר כשהתחבר, ולא לפי מה שהסוכן כותב על עצמו — ומשפט קצר על המשימה שהוא עבד עליה כשכתב את התגובה.

  • תשובה על שרשור שנפתר פותחת אותו מחדש, אלא אם הסוכן ביקש במפורש לענות ולהשאיר אותו נפתר — בדיוק כמו ”שליחה בלי פתיחה“ בחלונית.

  • תקרות. תגובה עד MAX_COMMENT_CHARS תווים (4,000); תגובה ארוכה יותר נדחית ולא נחתכת. בשרשור עד MAX_COMMENTS_PER_THREAD תגובות (50) — בלם לשני סוכנים שעונים זה לזה בלי סוף — ויש גם תקרה על הגודל הכולל של התגובות בשרשור, כדי שסוכן תמיד יוכל לקרוא שרשור שלם בבת אחת. שרשור שהגיע לתקרה אינו מקבל תגובות חדשות; אפשר עדיין לסמן אותו כנפתר, וממשיכים בשרשור חדש על אותו פתק.

  • הרשאות. סוכן מגיב רק על הפתקים שלכם, ובדיוק על הפתקים שהוא רשאי לקרוא — פתק על קובץ בריפו רק לאדמין. התגובה נשמרת על הפתק לפי החיבור של הסוכן, ולא לפי מזהה שהסוכן שולח.

  • בפתיחת סשן. אם מילאתם ”הוראות לסוכן“ בעמוד ההגדרות, סוכן שמושך את הפריימר בתחילת סשן רואה גם אילו פתקים מחכים לתשובה ממנו: שרשור פתוח שהתגובה האחרונה בו שלכם (פריימר לסוכן — GET /api/agent/primer).

הפרטים הטכניים: הממשק והשרת בוובאפ — שרשורי תגובות: השרת והממשק בוובאפ; צד ה-MCP — שרשורי תגובות על פתקים — codekeeper_comment_note.

ארכיון

פתק שסיימתם איתו, אבל רוצים לשמור, עובר לארכיון: הוא יורד מהלוח או מהקובץ שהיה עליו, ונשמר במקום אחד שאפשר לחזור אליו. הארכיון פתוח לכל הפתקים — מלוח, מקובץ Markdown ומקובץ בריפו.

  • העברה. בתפריט ⋮ של הפתק ← 🗃️. לפתק שיש לו שם — זהו, הוא עובר. לפתק בלי שם נפתח קודם חלון קטן, ”תן שם לפתק, הוא ישמש לניווט בארכיון“, ובו הצעה: כותרת ה-Markdown הראשונה בפתק, ואם אין — השורה הראשונה, מקוצרת. אפשר לשנות את ההצעה; בלי שם הכפתור כבוי, ו“ביטול“ משאיר את הפתק במקומו. השם נשמר כשם הפתק.

  • מה קורה בהעברה. הפתק יורד מהמקום שהיה בו, ואין דרך להחזיר אותו לשם — הארכיון הוא המקום החדש שלו. ולכן השם שהיה לו בלוח משתחרר, ואפשר לתת אותו לפתק אחר באותו לוח, ופתק לוח שהיה נעוץ בראש עמוד הקבצים יורד משם (נעיצה בראש עמוד הקבצים). תזכורת פעילה נשארת פעילה, ולחיצה על ההתראה פותחת את הפתק בארכיון. שרשורי תגובות פתוחים מסומנים ”נפתר“, כדי שסוכן לא ימשיך לראות בהם בקשה שממתינה לו (שרשורי תגובות על פתקים). אחרי ההעברה מופיעה הודעה עם קישור ”לארכיון“.

  • עמוד הארכיון. הכפתור ”🗃️ ארכיון“ בראש עמוד ”לוחות פתקים“. הפתקים מוצגים ככרטיסים בגודל קבוע, בצבע של הפתק, מהאחרון שהועבר לראשון. על הכרטיס — השם, עד ארבע שורות, בכתב יד; השם המלא בפתק עצמו, וגם כשמעבירים עליו את העכבר. קוד בשם — טקסט בין שני גרשיים הפוכים, כמו קוד בשורה בגוף הפתק — מוצג על הכרטיס כקוד, בלי הגרשיים, ובכיוון של התוכן שלו, כמו בגוף הפתק. השם בכרטיס בכתב יד תמיד, גם כשכתב היד כבוי בהגדרות; הפתק שנפתח מהכרטיס מוצג לפי ההגדרה של הלוחות (הסעיף ”כתב יד“ למעלה). ליד הכותרת — כמה פתקים יש בארכיון, ומתוך כמה מותר (לאדמין, שפטור מהתקרה — רק כמה יש).

  • פתיחה. לחיצה על כרטיס פותחת את הפתק מעל הכרטיסים, במרכז המסך — אותו פתק בדיוק: עורכים אותו, משנים שם וצבע, מזיזים ומשנים גודל. הגודל נשמר, המקום לא: בכל פתיחה הפתק במרכז. בפתק פתוח בארכיון אין 📌, כי הוא תמיד צמוד למסך.

  • סגירה ומחיקה. ”—“, Escape, או לחיצה מחוץ לפתק — סוגרים, והפתק חוזר לכרטיס שלו, עם השם והצבע העדכניים. כשהפתק בעריכה — של התוכן או של השם — לחיצה מחוץ לפתק רק יוצאת מהעריכה (והשינוי נשמר), כמו בכל מקום אחר, והפתק נשאר פתוח; לחיצה נוספת סוגרת. × מוחק את הפתק לגמרי, אחרי אישור.

  • קישורים. הקישור הקבוע של פתק (/note/<note_id>), לחיצה על התראת תזכורת או תגובה, ותוצאת חיפוש — כולם פותחים פתק שבארכיון בעמוד הארכיון. בחיפוש, פתקי הארכיון מופיעים רק כשמסמנים ”כלול ארכיון“ (חיפוש בפתקים).

  • שמות. מחיקת השם של פתק שכבר בארכיון מותרת — השם נדרש רק בהעברה — ושני פתקים עם אותו שם בארכיון מותרים.

  • תקרה. עד 500 פתקים בארכיון, בנוסף ל-1000 הפתקים הרגילים. כשהארכיון מלא ההעברה נדחית, וההודעה אומרת למה. משתמשי אדמין פטורים.

  • תקלה בטעינה. אם העמוד לא הצליח לטעון את הארכיון, כתוב ”לא הצלחתי לטעון את הארכיון“ עם כפתור ”נסו שוב“ — ולא ”אין פתקים בארכיון“, שזה משהו אחר.

הפרטים הטכניים: השרת — ארכיון: היעד הרביעי; הממשק — ארכיון: המנהל במצב ארכיון, העמוד וחלון השם.

נעיצה בראש עמוד הקבצים

פתק לוח שאתם רוצים לראות בכל כניסה ל“הקבצים שלי“ — המשימה הבאה בתור, משהו שאסור לשכוח — אפשר לנעוץ בראש עמוד הקבצים. הוא מוצג שם ככרטיס, בשורה של הכותרת, ולחיצה על הכרטיס פותחת את הפתק מעל העמוד. הפתק עצמו נשאר בלוח שלו: הנעיצה היא עוד מקום שבו רואים אותו, ולא מעבר.

  • נעיצה. בתפריט ⋮ של פתק לוח ← 📎. אחרי הנעיצה מופיעה הודעה עם קישור ”לעמוד הקבצים“. רק פתקי לוח: בפתק על קובץ, בפתק ריפו ובפתק שבארכיון אין 📎.

  • עד ארבעה פתקים (MAX_FILES_PAGE_PINNED_NOTES). כשכבר נעוצים ארבעה, הנעיצה החמישית נדחית וההודעה אומרת למה. אף פתק לא יורד מעצמו כדי לפנות מקום: מסירים אחד, ואז נועצים.

  • גם המסך שממנו נועצים קובע. בעמוד הקבצים מוצגים כרטיסים מלאים, כמה שנכנסים בשורה אחת. במכשיר שבו נכנסים בשורה רק שני כרטיסים — טלפון, למשל — אי אפשר לנעוץ שלישי, כי אצלו הוא לא היה נראה, וההודעה אומרת כמה נכנסים במסך הזה. המדידה היא של השורה הרחבה ביותר שהדפדפן הזה ראה בעמוד הקבצים; דפדפן שעוד לא פתח את עמוד הקבצים נבדק רק מול התקרה של ארבעה.

  • הסדר. הפתק שננעץ ראשון — ראשון מימין.

  • ”+N“. פתקים שננעצו ממסך רחב ונפתחים במסך צר: מה שלא נכנס בשורה מוצג בסופה ככפתור ”+N“, ולחיצה עליו פותחת רשימה של השאר. מה שבטאבלט רואים ככרטיסים, בטלפון מגיעים אליו דרך ”+N“.

  • פס שמות כשאין גובה. בחלון נמוך — טלפון לרוחב, למשל — הכרטיסים הופכים לפס של שמות בשורה אחת, כדי לא לדחוף את החיפוש אל מתחת לקצה המסך. כך גם כשמוצגת הכרזה בראש העמוד, שתופסת את אותו מקום. הרוחב לבדו אף פעם לא מעביר לפס.

  • הכרטיס. כמו כרטיס בארכיון, בצבע הפתק, ונמוך ממנו: השם עד שתי שורות, בכתב יד תמיד. לפתק בלי שם — השורה הראשונה שלו.

  • פתיחה. לחיצה על כרטיס פותחת את הפתק במרכז המסך, כמו בארכיון — אותו פתק בדיוק: עורכים אותו, משנים שם וצבע, מזיזים ומשנים גודל. הגודל נשמר, המקום לא. בזמן שהפתק פתוח, העמוד שמתחתיו אינו מגיב.

  • סגירה, הסרה, ארכיון ומחיקה. ”—“, Escape או לחיצה מחוץ לפתק סוגרים אותו, והכרטיס מתעדכן לשם ולצבע העדכניים. כמו בארכיון, בזמן עריכה לחיצה מחוץ לפתק רק יוצאת מהעריכה, והלחיצה הבאה סוגרת. בפתק הפתוח, ⋮ ← 📎 מסיר אותו מעמוד הקבצים, והוא נשאר בלוח שלו; ⋮ ← 🗃️ מעביר אותו לארכיון; × מוחק אותו לגמרי, אחרי אישור. בכל אחד מאלה הכרטיס יורד רק אחרי שהשרת אישר.

  • בלי פתקים נעוצים האזור אינו מוצג בכלל. בתקלה בטעינה כתוב ”לא הצלחתי לטעון את הפתקים הנעוצים“, עם כפתור ”נסו שוב“ — ולא עמוד שנראה כאילו אין נעוצים.

  • שחזור מגיבוי מחזיר את הנעיצה, לפי הסדר שבו הפתקים ננעצו. פתק שאין לו מקום — כבר נעוצים ארבעה — חוזר ללוח שלו (או ללוח ברירת המחדל, כשהלוח שלו אינו קיים) בלי הנעיצה, וסיכום השחזור אומר כמה פתקים כאלה היו.

הפרטים הטכניים: השרת — נעיצה לעמוד הקבצים: שדה לצד היעד, ולא יעד; הממשק — עמוד הקבצים: שורה אחת של כרטיסים, ”+N“, ופס רק כשאין גובה.

”פתקים אחרונים“ בדשבורד

בדשבורד, הכרטיס ”פתקים אחרונים“ מציג את הפתקים שעודכנו לאחרונה, מהאחרון שעודכן. ”עודכן“ פירושו שינוי בתוכן או בשם של הפתק. פתיחה ממזעור, הזזה, שינוי גודל, צבע, הצמדה, נעיצה לעמוד הקבצים, שינוי שם של הקובץ ומעבר בין לוחות לא מקפיצים פתק לראש הכרטיס. פתקים מהארכיון אינם מופיעים בכרטיס (ארכיון): פתק שהעברתם לארכיון יורד ממנו, ומקומו בעמוד הארכיון. לכל פתק שתי שורות:

  • השם, וקישור לפתק. אותו שם של התראת התזכורת ושל ה‑Pop‑up (התראות ותזכורות (Reminders)): שם הפתק, ואם אין לו שם — השורה הראשונה שלו. לחיצה על השם פותחת את הפתק בלשונית חדשה, במקום שבו הוא יושב, דרך הקישור הקבוע /note/<note_id>: בלוח שלו, בקובץ (בגרסה האחרונה של הקובץ) או בדפדפן הריפו. הדשבורד נשאר פתוח בלשונית שלו.

  • איפה הוא יושב, ומתי עודכן. פתק לוח — שם הלוח עם ”לוח“ לפניו, למשל ”לוח רעיונות“; לוח ששמו כבר מתחיל במילה ”לוח“, כמו ”לוח עבודה“, מוצג כמו שהוא. פתק על קובץ — שם הקובץ, גם כשזה קובץ גדול. פתק על קובץ בריפו — ”ריפו:“ ואחריו הריפו והנתיב. ואחרי נקודה — לפני כמה זמן הוא עודכן.

הפרטים הטכניים: השרת — איפה הפתק יושב: שורת המיקום ב“פתקים אחרונים“, ו“עודכן“ — updated_at: רק כשהתוכן או השם משתנים.

טיפים שימושיים

  • העדיפו עוגנים יציבים כדי לשמר דיוק גם לאחר עריכות.

  • נצלו פתקים לביקורת קוד עצמית ולמעקב משימות נקודתי בתוך קבצים גדולים.

  • על קבצי ריפו: פתק תופס את המקרה (למה דווקא בקובץ הזה), במקום שדפוס גנרי לא יגיד.

API קצר (למפתחים)

ה‑API עשוי לכלול פעולות כגון יצירה/עדכון/מחיקה/שליפה של פתקים לפי מזהי קובץ ועוגן/מיקום. המימוש עשוי להשתנות בין גרסאות; ראו את עמוד ה‑API הרלוונטי אם פורסם, או עיינו בקוד webapp/sticky_notes_api.py לצרכי רפרנס.

התראות ותזכורות (Reminders)

המערכת כוללת תזכורות לפתקי Sticky והודעת מצב קבועה (Persistent UI):

  • בועת התראה עם מונה: כאשר יש פתקים ממתינים, תופיע בועה כתומה בולטת עם מונה. - מיקום: במובייל מעל כפתור תפריט ההמבורגר; בדסקטופ/טאבלט מעל קישור ההגדרות.

  • לחיצה על הבועה פותחת Pop‑up ולא מנווטת מיד. ה‑Pop‑up מציג כל פתק ממתין בשם שלו, ואם אין לו שם — בשורה הראשונה שלו, עד 80 תווים. פתק ריק שנצמד לכותרת בקובץ מוצג בשם הכותרת. - לחיצה על פריט ברשימה תוביל ישירות ל‑anchor של הפתק בתוך תצוגת ה‑Markdown המרונדרת (/md/<file_id>). - כפתורים: סגור (סוגר ומבטל את הבועה כעת), דחה לאחר"כ (סוגר את החלונית ומשאיר את הבועה גלויה). - אם הרשימה לא נקראה מהשרת, ה‑Pop‑up אומר ”לא הצלחתי לבדוק את התזכורות“ במקום להציג רשימה ריקה, ו-סגור משאיר את הבועה — התזכורות עדיין שם. גם בדיקה שנכשלה ברקע אינה מסירה בועה שכבר הוצגה. - אם ההתחברות פגה, ה‑Pop‑up אומר זאת והבועה יורדת עד ההתחברות הבאה.

  • קביעת תזכורת לפתק: בתוך פתק, לחצו על ⋮ בסוף שורת הפעולות, ובתפריט שנפתח — על 🔔. נפתח חלון תזמון הכולל קיצורי זמן (עוד שעה/3 שעות/היום 21:00/מחר 9:00/24 שעות/שבוע) או בחירה ידנית datetime-local.

  • התראה לנייד או לדפדפן: מי שהפעיל התראות פוש בעמוד ההגדרות מקבל התראה כשמועד התזכורת מגיע. הכותרת היא ”🔔 יש פתק ממתין“, ומתחתיה אותו שם שמוצג ב‑Pop‑up — שם הפתק, ואם אין לו שם, השורה הראשונה שלו. באותו שם הפתק מוצג גם בדשבורד: בכרטיס ”הגדרות פוש“, בציר הזמן וב“פתקים אחרונים“ (”פתקים אחרונים“ בדשבורד). - פתח פתק, או לחיצה על ההתראה עצמה, פותחים את הפתק תמיד בלשונית חדשה. לשונית שכבר פתוחה באתר לא משתנה. - דחה 10 דק׳ רק דוחה את התזכורת וסוגר את ההתראה, בלי לפתוח את הפתק. התזכורת חוזרת אחרי 10 דקות. - איך זה בנוי: השם של פתק בשורה אחת: פונקציה אחת לפוש, לפעמון ולדשבורד, ו-הלחיצה על ההתראה.

  • מחיקת פתק מוחקת גם את התזכורת שלו: אחרי שפתק נמחק לא תגיע עליו התראה, הוא לא יופיע ב‑Pop‑up, וכרטיס ”הגדרות פוש“ בדשבורד לא יציג אותו כ“התזכורת הבאה“. החריג: תקלה במסד בדיוק ברגע המחיקה עלולה להשאיר את התזכורת, ואז כשיגיע מועדה היא תופיע ב‑Pop‑up בשם ”פתק ללא כותרת“. איך זה בנוי: מצב התזכורת: שדה אחד מתאר, שניים סוטים.

הערה

קיצורי הפקודות בסגנון /remind (למשל /remind 1, /remind 21:00) עדיין לא נתמכים בגרסה זו, והם יתווספו בהמשך. בינתיים השתמשו בחלון התזכורת (⋮ ואז 🔔) לקביעת זמן.

איורים

בועת התראה עם מונה מעל הגדרות/תפריט

בועה משודרגת עם מונה (דסקטופ)

חלון Pop-up לתזכורות עם רשימת פתקים וכפתורי פעולה

Pop‑up בלחיצה על הבועה: רשימת פתקים וכפתורי ”סגור“/“דחה לאחר“כ“

ניווט לעוגן פתק בתצוגת Markdown

ניווט לעוגן בתצוגת ה‑Markdown המרונדרת (‏/md/<file_id>)

Troubleshooting קצר

  • פתק ”זז“ לאחר עריכות גדולות בקוד: העדיפו להצמיד לעוגן יציב במקום לשורה גולמית.

  • פתק לא נשמר: ודאו שיש הרשאות ושהשמירה בוצעה בהצלחה (הודעת אישור בתצוגה).

בעיות נפוצות בתזכורות

  • איני רואה את הבועה: ודאו שקיימות תזכורות שעבר זמנן (ה‑UI מציג רק פריטים שמועד התזכורת שלהם הגיע). נסו לרענן את הדף. למה רענון עוזר: הדף שואל את השרת לפי מה שהשרת אמר בבדיקה הקודמת — עד התזכורת הבאה שהייתה ידועה, ועד חצי שעה כשלא הייתה אף אחת. תזכורת שנקבעה אחרי הבדיקה, למשל מהבוט בטלגרם, מופיעה רק בבדיקה הבאה; חזרה ללשונית אחרי מעבר לאפליקציה אחרת מזרזת בדיקה, ורענון מיד.

  • לחיצה על פריט ב‑Pop‑up הובילה לתצוגת קוד: ודאו שאתם ניגשים ל‑/md/<file_id> (תצוגת Markdown). המערכת אמורה לנתב לשם אוטומטית.

  • התזכורת הוגדרה אבל ההתראה לא הגיעה לנייד/לדפדפן: לכל ניסיון שליחה יש תקרת זמן של עשר שניות. רשת איטית או שירות פוש שמגיב לאט יכולים לחרוג ממנה, ואז הניסיון נחתך. ההתראה לא אובדת — היא תישלח שוב בסבב הבא, בערך כל דקה; אבל אם המצב חוזר, כל הניסיונות נחתכים וההתראה לא מגיעה בפועל. התקרה מכווננת בלי שינוי קוד דרך PUSH_LOCAL_TIMEOUT_SECONDS (ואז restart לשירות). ההסבר המלא ומה לא לעשות: תקרת זמן למסירה מקומית.

  • לחצתי ”דחה 10 דק׳“ בהתראה והתזכורת לא חזרה: תוקן. הדחייה נקבעה, ומיד אחריה נשלח אישור־צפייה שביטל אותה — שתי פעולות סותרות מאותה לחיצה. היום דחייה גוברת על אישור, ותזכורת שנדחתה חוזרת במועד שנבחר. שאר כפתורי הדחייה לא הושפעו. ואם השרת מסרב לדחייה, למשל כי התזכורת כבר אושרה ממכשיר אחר, תופיע התראה שאומרת שהדחייה לא התקבלה, במקום שקט שנראה כמו הצלחה.

  • לחצתי ”דחה 10 דק׳“ והפתק נפתח, או ”פתח פתק“ והפתק נפתח בלשונית שכבר הייתה פתוחה: תוקן. דחייה כבר לא פותחת את הפתק, ופתיחה מהתראה היא תמיד בלשונית חדשה. במכשיר שעוד לא קיבל את העדכון, ההתנהגות הישנה נשארת עד הכניסה הבאה לאתר.

  • לאבחון מהיר של כל תקלת התראות: דף /settings/push-debug שולח התראת בדיקה ומציג את השגיאה המדויקת שחזרה משירות הפוש.